כמו בעבודותיו הפלסטיות, כך בשירים שאורי כותב, הרווגוניות והצבעוניות,
מעניקים ליצירתו את העושר והייחודיות.

הרבגוניות התימטית בכתיבתו של אורי מעידה על תחומי ההתענינות הרבים,
על התעמקות במצבו קיומי של האדם בכלל, ההתבוננות בהלכי הנפש האישיים
והעירנות להתרחשות החברתית הסובבת אותו. הכל פרי הסתכלות בלתי
אמצעית דווקא בטריוואלי ביותר ביום יומי, בזמין. מהם הוא לומד הן על החומר
הגס של החיים והן על היופי העילאי.

היופי מצוי תמיד באהבה. כל סוגי האהבה. הקשת רחבה מאוד, את גווני גווניה
הרכים,  פוגשים בשירים הליריים של אורי. לעומת זאת בשירתו האנטי ממסדית
הקורא פוגש אמירה חברתית מושחזת באירוניה ובסאטירה, המשמשות לו כלי
לקריעת המסווים, לחשיפת הריקנות החברתית, הבורות, הצביעות
והאדישות אל "האחר".

שיריו של אורי מעידים על יכולת ווירטואוזית ליצור מטאפורות מבריקות ולקשרן
זו אל זו בצורה אסוציאטיבית. בולטת מאוד גם היכולת לשחק עם השפה
באסוציאציות של צבע וצליל אך דומני שמעל הכל ניכרת הייחודיות במבנה-
היינו השימוש התמציתי שאורי עושה בלשון, על מנת להגיע למבנה כמעט
גיאומטרי במרבית שיריו.



בחזרה לשירים